Skip to content

Was There Ever A Karaite Community in Hebron?

September 11, 2014

This past summer found me working on an archaeological dig in the West Bank Biblical city of Hebron. The actual dig took place right adjacent to an ancient run-down graveyard referred to as “the Karaite Cemetery”. The actual area is called Tel Rumeida and in hebrew אדמות ישי Because it is purported to the place where Jesse, father of King David, was buried (an admittedly not unbiased description of the archaeological project here).

Naturally, I ventured over to have a better look but noticed, to my dismay, that the graveyard is not well maintained; it is overgrown with weeds and littered with refuse. It seemed to have suffered the worst abuse while it lay under Jordanian Occupation (’48-’67). A road was paved over part of it and it was obvious that a significant section of it had been permanently eviscerated. In addition- and most importantly for  me-none of the gravestones contained any inscriptions. I looked further in the issue and posted about it here.

Any visitor to the modern Jewish sections of this sometimes tense city will notice a clearly marked legend on the large map -adjacent to Beit Haddasah. The map points to the חלקת הקראים in the ancient Jewish cemetery, referred to as בית העלמין היהודי העתיק.


While Karaites undoubtedly maintained a presence there for many generations very little mention of it is made in the literature describing the site. For instance, Noam Arnon- a leader of the local Jewish community, devotes less than a line to this phenomenon in his history of Hevron see here

At some point I began to look for any and all information about Karaite settlement in the area with scant results. We have substantial information on Karaite communities in Jerusalem but almost nothing that I’ve been able to dig up thus far on Hebron. Save for the following references-which in itself present some difficulty. First something I came across in Sepher Hevron:


The names and descriptions are very interesting to say the least. Sedaka and Shimron don’t seem like common Karaite or Rabbanite names (and even sound vaguely Samaritan…). However ‘Moshe Hasopher’ already sounds familiar. According to the scanty information that we have on the Tiberian Masoretes, one of the early members of the Ben Asher family was named Moshe. What’s more is that he is clearly identified as a scribe and of Tiberian provenance! (although he is also described as stemming from Crimea).

However, I did notice that Crimea is often referred to by its old Greek name, ‘tauris’ or ‘taurica’ which is phonetically similar to Tiberias.

This colophon (which seems to be of Firkovich provenance) doesn’t contribute much to our knowledge of a Karaite (or Rabbanite for that matter) community at Hevron but rather seems to be the handiwork of a Karaite scribe who visited (either from Crimea or Tiberias) the Cave of Machpela and wrote a scroll there to honor the occasion.

The second reference left me scratching my head even more.

This reference comes from Tevuot Haaretz by Rabbi Yosef Schwartz (1804-65):

בשנת 5300 היה שם הרב רבי מלכיאל אשכנזי והוא היה חכם גדול וכתב פסקים הרבה. גם חבר ספר קטן הנקרא על שמו “מלכיאל מגן עדן וגהנם”. (בתשובת מהו”ר שלמה נרבוני, הובא בתשובת מהר”י קאשטרו כ”י סימן קי”ד, כתוב וזה לשונו : ידיע ליהוי שהחכם השלם החסיד והקדוש כבוד מורינו הרב מלכיאל אשכנזי מצא קונטרס חיברו מורינו הרב שמשון ברבי אליעזר מכונה ברוך שאמר, שם הגדולים). והוא יסד ישוב אחינו בני ישראל בחברון וישבו שם אז קראים הרבה. וכל חצר היהודים (כי כמעט כל היהודים יושבי חברון יושבים בחצר אחד גדול מאוד ולו עליות תחתיים שניים ושלישים והבתים והחדרים זה על גבי זה וזה לפנים מזה), ובית הכנסת שעד היום קהל ספרדים, היה להם, וכמדומה שהרב מלכיאל הנזכר לעיל קנה מהם. זה כחמשה ועשרים שנה באו שלוחי קהל קראים מעיר קושטא לדון על בית הכנסת ועל החצר הנזכר לקחתו מיד יושבי העיר באמרם כי להם הוא והם בנוהו, אכן הלכו בפחי נפש ולא הועילו בעלילותיהם.

A.M. Luncz in his annotated edition of Tevuot Haaretz comments:

So It appears that in the year 1540, a Rabbi by the name of Malkiel Ashkenazi (According to Rabbi Yosef Sambari he was an Ashkenazic native of Safed. According to a Geniza fragment, he also had a brother and a sister who resided in Egypt. According to yet another source he was a native of Anatolia and came from a small town in Turkey) purchased properties in Hebron (which is said to have allegedly contained a large Karaite community) from the local Karaites. All was fine and well until the mid 1800s (according to the testimony given by Schwartz) when Karaites from Istanbul, Turkey attempted to reclaim those properties from its Rabbanite owners. They took their case to the local secular authorities who eventually ruled against them and the properties stayed in Rabbanites hands.

This is all exceedingly strange for several reasons:

  1. If there was ever a substantial Karaite community in Hebron, why don’t we hear anything about them? We have information about their brethren in Jerusalem but why do we know next to nothing about their co-religionists at Hebron?
  1. For close to 350 years the ownership of the former abode of the Karaites in Hebron went unchallenged. What made the Karaites suddenly put forth a claim after so much time had elapsed? More importantly, how accurate is Schwartz’s description of these events? Are there any secondary sources that corroborate this? Any documentation? Luncz (see above) calls the story a ‘legend’…

The eminent Genizah scholar, Simcha Assaf in his באהלי יעקב repeats the information first found in Schwartז’s Tevuot Haaretz, adding that when Obadiah of Berinoro (circa 1485) stopped over there there were only Rabbanites residing there. Therefore, coming to the conclusion, that the Karaite settlement there was short-lived:


Avraham Yaari is his seminal Mas`ot erets Yisra’el (Tel-Aviv, 1946) reprints three early modern Karaite travel accounts from an earlier publication by Gurland. These are as follows:
No. 14 Samuel b. David from the Crimea (1641-42), pp. 221ff.
No. 16. Moses b. Elijah Halevi from the Crimea (1654-55), pp. 305ff.
No. 21. Benjamin b. Elijah from the Crimea (1785-86), pp. 459ff.
All three traveler visited Hebron. See pp. 247ff. (Samuel), pp. 316ff. (Moses), and 473-74 (Benjamin). From all three accounts, it is clear that there were no Karaites in Hebron: our travelers dealt exclusively with the tiny Rabbanite community, upon whom they relied for hospitality. It seems that they were well treated and gave gifts/donations. But in Benjamin’s account, we finally get a tantalizing bit of evidence that may connect to Schwartz’s statement; see p. 474, 11 lines from the bottom:
וחנינו בבתי הרבנים, והם בתי הקראים מקודם.
(I am indebted to Prof. Daniel Frank, from Ohio State University, for bringing Ya’ari to my attention).
An additional source, which may of interest, comes from Rabbi Hayyim Yosef David Azulai, known as the HIDA. He writes:
“הרב מלכיאל שבא לחברון והיו מתים הקראים ונכנסים ישראל במקומם”. (זכרון מעשיות ונסים של החיד”א ע’ פג, בתוך ספר החיד”א – קובץ מאמרים ומחקרים. ירושלים תשי”ט).
Does this mean that the Karaite community was composed of elderly residents and as they died out, newly arrived Rabbanites came to take their place? Certainly a possibility, as Jerusalem became a haven for elderly Jews who came on aliya in order to spend their waning years in the holy city. Perhaps Hebron served the same purpose for Karaite Jews during that period?
I scoured through the two volume History of the Karaites תולדות היהדות הקראית by Hakham Yusef Elgamil (a Karaite historian) but only saw scant mention of a Karaite connection to Hebron:
The book also reproduces a photo of some Karaite Jews (it is unclear who the people in the photos are exactly) visiting the Karaite Cemetery in Hebron after its taking by Israeli troops in the ’67 war.
To be sure, Karaite Jews, like all other Jews, revered Hebron as a holy city. They regularly came on pilgrimage and recited special prayers at the Cave of Machpela (in itself interesting as Karaites traditionally shunned gravesite vigils). This for instance is a medieval Karaite prayer to be recited at the cave (from the Karaite Siddur):
A hypothesis may be proposed wherein the Karaite Graveyard does not indicate that there was a long-standing Karaite community in Hebron but rather that Karaites-like their Rabbanite brethren- interred their dead there because of a longstanding belief among Medieval Jews about the spiritual benefits of being buried next to the Cave of Machpela.
A. Avisar, from a family with roots in the city–and the editor of Sepher Hevron writes:
במכתבו לבנו כותב הרמב”ן על רצונו העז “ללכת לחברון, עיר קברות אבותינו, ולחצוב לי קבר בעזרת ה'”. ר’ פתחיה מרגשנבורג, שביקר בחברון בשנת 1180 לערך, מספר כי ראה באלוני ממרא, רחוק משם (ממקום המערה) יושב זקן נוטה למות וכשבא לשם ציווה הזקן לבנו להראות לו, לר’ פתחיה, העץ שנשענו בו המלאכים. מסתבר, שזקנים אשר חשו כי קרובים ימיהם למות, היו באים אל חברון ומצפים שם למותם, כשבניהם משמשים לפניהם, על מנת שיהא סיפק בידי בניהם לקברם בחברון.
עוד לפני ביקורו של ר’ פתחיה אנו עדים לן משפחה מיוחסת, הידוע בשם “גוליב הזקן הצדיק” אשר “מנוחתו עם אבות עולם”, היינו בקרבת מערת
המכפלה שבחברון. ומתוך קלופון למקרא כת הקראים שמסוף המאה י”ב מסתבר, כי הכמיהה להקבר בחברון הייתה נחלתם של רבים רחוקים. עדותו של הנוסע המהימן ר’ בנימין מטודילה, שביקר בחברון בשנת 1171, ואשר מעיד (כאשר ראה במו עיניו) כי ראה בתוך פנים מערת המכפלה “חביות מלאות עצמות מישראל, שהיו מביאים מתיהם בית ישראל, כל אחד ואחד עצמות אבותיו, והניחום שם עד היום הזה”, אך מחזקת את הידיעות הקדומות יותר, שהקבורה בחברון ובפרט בקרבת המערה או לידה, היתה זכות גדולה לכל יהודי, אם שמגוריו היו באר”י ואם מחוצה לה, לאחר שציווה בצוואתו שיביאו עצמותיו לקבורה בחברון. 

ר’ משה ירושלמי המספר ממסעו (תקכ”ט), מבהיר מעלת הקבורה שבחברון עד שהוא מדגיש: “חברון, תבנה ותכונן במהרה, שם היה בימי קדם בית החיים של ירושלים”. יתכן ובעדותו זו התכוון ר”מ ירושלמי לבית העלמין היהודי שהיה מצוי בחצר שמעל מערת המכפלה עד לכיבוש חברון בידי הצלבנים (1099), ואשר עליו אנו מוצאים אף עדות מוסלמית עתיקה, המתייחסת לתקופת כיבוש חברון בידי המוסלמים (638) והקובעת, כי כתמורה לעזרתם של יושבי חברון היהודים שנותרו במקום, על שהראו לכובש עומר את פתחי המערה, הרשה להם הכליף עומר לבנות בחצר שמעל המערה בית כנסת ובית קברות, ואך נתן להן רשיון בכתב על כך. עדות מסייעת להימצאותו של בית עלמין בחצר שמעל המערה, אם כי לא נאמר במפורש שבית עלמין זה היה של יהודים, אנו מוצאים אצל הנוסע הפרסי מוסלמי נאצר חוזארו, שביקר במקום (1047 לערך) וכתב בין השאר: “מחוץ לארבע החומות של המסגד נוטה הקרקע בשיפוע ובמדרון, וכאן, ממערב… במקום שהאדמה ישרה ושטוחה, נמצא בית קברות גדול ואליו מובאים המתים לקבורה מכל הארצות”

מיהה זו של בני האומה העברית בכל התקופות ובכל הדורות להיקבר בחברון, בקרבת מקום קבורתם של האבות, שלפי המסורת היהודית, ואח”כ ם המוסלמית, היתה מערת המכפלה פתחו של גן העדן, ואשר על הנקבר שם ניתן היה לומר: “מנוחתו עם אבות העולם”, לא באה אלא מתוך האמונה הצרופה לכתוב במקרא, כי בחברון, במערה שבשדה המכפלה, קבורים שלושה האבות: אברהם, יצחק ויעקב, ושלוש האמהות: שרה, רבקה ולאה. אמנם, אין בידינו כיום הוכחה מדעית לכך, כי במערת הקברים המשפחתית הזאת קבורים האבות והאמהות של האומה, אך לא מצאנו עד כה עדות אחרת איזו שהיא, אשר תפריך או תסתור, ולוא אף במעט שבמעט, כי מערת הקבורה המשפחתית המכונה “מערת המכפלה” אינה מקום קבורתם של האבות והאמהות. אין פלא איפוא, שבגלל הקדושה שנתקדשה המערה בזכות “ישניה”, פשטו דעות במסורת היהודית, עוד מתקופת בית שני- ולאחר מכן במסורות המוסלמיות ואף הנוצריות- כי עוד אישים קבורים בערה זו, וזאת חרף המפורש במקרא. וכך אנו מוצאים כי גם אדם הראשון וחוה קבורים שם: “ואמר ר’ יצחק: קרית ארבע זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה”. ועוד: “שנקברו בה ארבע אמהות: חוה, שרה ורבקה ולאה”. ויש שהוסיפו וכינו המערה בשם “מערתא דאדם הראשון”. ר’ בנאה, שהיה ידוע כמציין המצבות, קובע אף הוא שגם אדם הראשון וחוה קבורים שם. על זאת משיב הרי”ף בתשובות (סימן שי”ג) ש”היה זה במראות החלום”. ועוד מסופר על אדה”ר שראה שם (במערת הממכפלה) אור דק היוצא מגן עדן ולכן בחר להיקבר שם. ובשעה שהגיע אברהם למקום ראה שם דמות דיוקנו של אדה”ר, בחר במקום זה לקבורת שרה. ור’ רחומאי אומר במפורש: “ושם (במערת המכפלה) חצב לו קבר ועשה מערה לפנים מערה”.

נוסף לפתקים, מעות, בשמים, וכד’ שנאגרו ונאספו בתוך המערות, אנו מוצאים, לפי עדותו של ר’ בנימין מטודילה (1171), שראה במו עיניו במערה השלישית, “חביות הרבה מלאות עצמות מישראל, שהיו מביאים מתיהן בימי ישראל, כל אחד עצמות אבותיו, ומניחין אותם שם, עד היום הזה”. עדות זו מעלה השערה, כי אכן היתה מערת הקברים המקודשת בקברי האבות, מקום מנוחתם של רבים מבני ישראל, יש להניח, כי עוד מתחילת הכיבוש המוסלמי היה בית עלמין יהודי בחצר שמעל מערת המכפלה ולידו בית כנסת יהודי. עדותו של הנוסע הפרסי-מוסלמי נאצר ח’וסארו המתאר, כי “במקום שהקרקע מתחילה להיות שטוחה (מחוץ לכותלי המסגד ובמקום שאין היא מרוצפת) נמצא בית קברות גדול”, אך מסייעת להנחתנו זו, ואילו העדויות הרבות שהבאנו על חשיבות הקבורה בחברון והזכות להיקבר ליד “אבות עולם”, וכן עדותו ש ר’ פתחיה מרגנזבורג על אותו זקן שחיכה למותו ולקבורתו בקרבת מנוחתם של אבות עולם, כל אלה נותנים מקום להערה, כי כחמש מאות שנה היה בית העלמין היהודי מצוי בחצר שליד המסגד. אולם מאחר שבית העלמין היה מוגבל בשטחו, ומאידך רבים היו הבאים להיקבר שם והמשלחים מתיהם לקבורה שם, לא הספיק שטחו לכל המתים והיו “שומרי קברי אבות” נאלצים להוציא את עצמות הקבורים שם משכבר ולהכניסן לתוך כדי חימר- “חביות”, כפי שמכנה אותן ר’ בנימין מטודילה- שתעשייתם היתה בחברון עוד מימים קדומים. לאחר שהיו מטמינים את עצמות המת בכד, יש להניח שהיו סותמים הכד, כמקובל, ואולי אף רושמים או חורתים שם המת על הכד, ומשלשלים הכד אל פנים המערה התחתית, וכך נתפנה המקום שבבית העלמין לקבורתם של אחרים, שבאו, או הובאו, להיקבר במקום מקודש זה.
כאמור, אין זו בלתי אם השערה המסתמכת על פירורי עדויות שונות ומתקופות שונות, אולם אין להוציא מכלל אפשרות, כי “גניזה” זו, של כדי קבורה רבים, מצויה בפנים המערה התחתית, המערה ששם קבורים שלושה האבות לשלוש האמהות.

This statement from Genesis Rabbah likely reflects a commonly held perception by Jews since antiquity. It is the reasons why piles of Jewish bones have been found in the cave (I have seen photographs of these bones, deep in the bowels of the cave, that have never been published to my knowledge). Benjamin of Tudela’s recounts how he witnessed Jews placing bones of their deceased loved ones in the Cave of Machpela:

שדה עפרון אשר במכפלה, מלמד שנכפלה בעיני כל אחד ואחד, דבר אחר, שכל מי שהוא קבור בתוכה בטוח ששכרו כפול ומכופל, אמר רבי אבהו שכפף הקב”ה קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה. (בראשית פרשה נח י)

However, to be fair, most of these testimonies refer to Jewish burials either in the cave itself or right next to it while our Karaite graveyard is located several hundred meters away in the neighborhood known as “Tel Rumeida”.

  1. Allen permalink

    Great post. Do we know how old the tombstones are?

    • Sorry for the late response. I don’t know for sure but I seem to remember from a chat with one of the locals that it dates back to something like the 12th c.

  2. Yossel Hoizman permalink

    יהוא”ש, עוד כתבה מרתקת מפרי עטך… כה לחי!

  3. הוספתי קצת חומר

  4. Added a photo of Karaites in Hebron following the Six Day War.

Trackbacks & Pingbacks

  1. Was There Ever A Karaite Community in Hebron? | Meiras World

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in: Logo

You are commenting using your account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: